איברהים אבו סביתאן נ. מדינת ישראל 

בבית המשפט העליון

בש"פ  2957/08

בפני:  
 כבוד השופט ח' מלצר
 
העוררים:
 1. איברהים אבו סביתאן
 2. אחמד אבו סביתאן
 
 נ  ג  ד
 
המשיב:
 מדינת ישראל
 
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 3.3.2008 בתיק פ.ח. 1019/08 שניתנה על ידי כב' השופט א' ואגו

תאריך ישיבה:                       א' באייר התשס"ח (6.5.2008)

בשם העורר 1:                       עו"ד דוד יפתח
בשם העורר 2:                       עו"ד משה שרמן
בשם המשיבה:                       עו"ד דגנית כהן-וויליאמס           

החלטה

1. זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ואגו), אשר הורה לעצור את העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

2. כנגד העוררים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של ניסיון רצח, קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה וחבלה ופציעה בנסיבות מחמירות. הרקע לאירועים המתוארים בכתב האישום הינו סכסוך רב שנים בין משפחת אבו-סביתאן (שעימם נמנים העוררים) לבין משפחת אבו-עדרה. על פי המתואר בכתב האישום בתאריך 10.2.08 הגיעו פאוזי וסברי אבו-עדרה (להלן: פאוזי וסברי) למתחם הקניות "ביג" בבאר-שבע. בהגיעם הבחינו שבמקום נמצאים מבני משפחת אבו-סביתאן, אשר עמם קיים סכסוך משפחתי רב שנים. פאוזי וסברי התקשרו לבני משפחתם, אברהים-שווקי ואסמעיל אלעודרה (להלן: אברהים ואסמעיל) וביקשו מהם להגיע למקום. בני המשפחה, אברהים ואסמעיל, הגיעו למתחם ברכבם ופאוזי וסברי אף הם מיהרו להכנס לרכבם על מנת להימלט מהמקום. לפתע, הגיח ג'יפ בו נהג מומחד אבו-סביתאן כשלצידו יושב מנצור אבו-סביתאן, ולאחר שהם קראו לעבר עסמאיל לצאת מרכבו הם התנגשו במכוון עם הג'יפ בו נהגו ברכבו של אסמעיל ואברהים על מנת לגרום להם חבלה. לאחר מכן הם המשיכו בנסיעתם אחרי הרכב השני שבו נסעו פאוזי וסברי – אף הם, כאמור, מבני משפחת אבו-עדרי – והתנגשו ברכבם מספר פעמים עד שהרכב עלה על מדרכה ועל אבן וספסל בכניסה למסעדה, התהפך ונעמד על גגו בכניסה למסעדה תוך כדי שהוא פוגע במאבטח שעמד בפתח המסעדה. פאוזי וסברי – נוסעי הרכב שהתהפך - הצליחו להימלט מהרכב ונאספו על ידי קרוביהם – אסמעיל ואברהים – והחלו לנסוע ליישוב תל שבע. עד לשלב הזה בתיאור האירועים העוררים אינם מעורבים ישירות בהתרחשות, נשוא האישום.

עם עזיבת בני משפחת אבו-עבדה את מקום האירועים ובדרכם חזרה ליישוב תל שבע הגיח לפתע רכב מסוג מזדה שבו נהג, על פי הנטען בכתב האישום, עורר 2 ומאחור ישב, בין השאר, עורר 1 – ששניהם מבני משפחת אבו-סביתאן. העוררים נסעו במקביל לרכב שבו ישבו בני משפחת אבו-עבדה הנמלטים והתנגשו במכוון ברכבם. מיד לאחר מכן, כך על פי כתב האישום, העורר 1 ירה באקדח מספר יריות לעבר יושבי הרכב שבו ישבו מבני משפחת אבו-עבדה. בעקבות הירי סברי נפצע בכתפו ובפניו, פאוזי נפצע בגבו ובשוק שמאל, איסמאיל נפצע בעכוז שמאל ורכבם עלה על אי  תנועה ונעצר. העוררים, ושאר הנוסעים במזדה, כך נטען, נמלטו מהמקום לכיוון היישוב תל-שבע.

3. עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה את מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. בית המשפט הנכבד קמא קבע כי ניתן לקבוע שיש ראיות לכאורה נגד שני העוררים. לגבי העורר 2 צוין כי הוא מאשר את נוכחותו ואת מעורבותו בתקרית, נשוא כתב האישום (אולם הוא טוען שהיה קורבן באירועים אלו - ולא התוקף). העורר 1 טוען טענת אליבי, אולם בית המשפט הנכבד קמא מצא קשיים בטענה זו, שכן מי שהיה, לטענתו, עימו בעת קרות האירועים ועליו הוא מבסס את טענת האליבי, מכחיש טענה זו ומודה שבעת התקרית העורר 1 - לא היה עימו. מכלל זה הסיק בית המשפט שגרסת המתלוננים, לכל הפחות, אינה נראית כעלילה ושהיא מבססת ראיות לכאורה כנגד העוררים. נוכח המעשים החמורים המיוחסים לעוררים ורמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהם החליט בית המשפט הנכבד קמא שאין כל מקום לנסות ולנטרל את מסוכנותם באמצעות חלופה, ושבחינת חלופה תהיה בבחינת מס שפתיים בלבד והורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם.

מכאן הערר שבפניי.

4. בא-כוח העוררים הציג בפני מסמך המאשר שמתקיימים מגעים מתקדמים לצורך השגת סולחה בין המשפחות היריבות. בא-כוח העוררים טען שקיימת חוות דעת מטעם המשטרה לפיה בחינת חלופת מעצר תתרום לקידום השגת הסולחה ועל כן יש להורות על הוצאת תסקיר מבחן בעניינם של העותרים לצורך בחינת חלופת מעצר מתאימה.

 באת-כוח המדינה מאשרת את קיומה של חוות דעת מטעם המשטרה ששחרורם של העוררים עשוי לתרום להרגעת הרוחות ולקידום הסולחה, אולם הנימוקים שהעלתה המשטרה בעניין זה לא שכנעו את הפרקליטות שיש מקום לבחינת חלופת מעצר לאור המעשים החמורים המיוחסים לעוררים.

5. לאחר התלבטות - אני נענה לבקשתם של העוררים להגשת תסקירי מבחן בעניינם. הלכה היא כי "חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר" (בש"פ 3442/98 מדינת ישראל נ' מלכא (לא פורסם, 5.6.1998) (להלן: פרשת מלכא). אמנם המעשים המיוחסים כאן לעוררים מצויים ברף המסוכנות הגבוה ואופי הפציעות מעיד על כך שאין מדובר באלימות גרידא בין שתי משפחות ניצות, אלא בניסיונות לפגיעה קטלנית. עם זאת, מצאתי שיש לנהוג כאן בהתאם להנחיה בפרשת מלכא ובהקשר זה ראוי להתחשב גם בהמלצת המשטרה ולבחון אפשרות של קידום מגעי הסולחה המתקיימים על פי הנטען בין המשפחות, כאמור לעיל. לפיכך ועל מנת לנסות ולתרום להרגעת הרוחות, הנני מורה על הכנת תסקירי מעצר, שבמסגרתם תיבחנה חלופות מעצר מוצעות לגבי העוררים.

6. העררים מתקבלים איפוא במובן זה שבתוך שלושים יום יוכנו תסקירי מעצר מפורטים לגבי העוררים ולאחר קבלתם יתקיים דיון מחודש בבית המשפט הנכבד קמא, שיבחן לאורם אם קיימת אפשרות לשחרר את העוררים לחלופת מעצר ובאילו תנאים.

ניתנה היום, י' בתמוז התשס"ח (13.7.2008).